31.10.2010

SHOW OFF


אני מרשה לעצמי להניח שאם תביטו בארון הבגדים שלכם הצבע הדומיננטי יהיה ללא ספק שחור (באופן יחסי לעומת שאר הצבעים, זה בטוח).אין חנות שלא מחזיקה מספר לא מבוטל של פריטים שחורים. אין מה לעשות, זה יפה, זה מרזה, ולא נתקלתי במישהו ששחור לא מחמיא לו.
אנו נוטים לקשר הרבה פעמים לבוש שחור כלבוש "להלוויה", אבל צריך שלבגד עצמו יהיה מוטיב 'הלווייתי' , אחרת אין באמת קשר. לצבע שחור לעומת כמעט כל שאר הצבעים, אין 'גוונים'; מלבד שחור דהוי אחרי הרבה כביסות. 
אני מכירה אנשים שלובשים רק שחור, ולעומת זאת - אנשים שלא מכניסים שום פריט שחור לארונם. סבתא שלי ז"ל ,הייתה בשבילי אייקון אופנה לגמרי. אבל מה, לא היה לה שום פריט שחור. זה היה מחוץ לתחום לחלוטין, ותמיד הייתה מעירה לי ולבני משפחתי שהיינו לובשים בגד שחור. זה הוביל למצב שכאשר ידעתי שאני הולכת לפגוש אותה, תכננתי מראש מה ללבוש על מנת שלא בטעות אגיע אליה בבגד שחור. מבחינתה הצבע השחור מייצג את כל הדברים שהיא לא - עצוב, משעמם, מוות. האמת שעל סבתא שלי אני יכולה לכתוב סדרת ספרים. היא תמיד נראתה "מתוקתקת" ורואים שהיא עשתה זאת בלי מאמץ ובתוך שניות. לכל מקום שרק הלכה אליו - קניות בסופר, לרופא, או ארוחה משפחתית, היא 'דפקה הופעה'. לזרוק את הזבל לא הייתה מעיזה מבלי לשים אודם.

לאחר שנפטרה, הרשיתי לעצמי (לפי בקשתה) לקחת מאין סוף התכשיטים והאביזרים שהיו לה פריטים נבחרים, שמשמשים אותי המון, וזוכים להמון מחמאות.

אף פעם אין יותר מידי; במקרה "הכי גרוע" תיראו ממש טוב ותזכו למלא מחמאות. אבוי!



בנוגע ללבוש שחור - אני לא בעד דעה קיצונית לגמרי ולנשל את הצבע לחלוטין, אך ללא ספק יש משהו קודר ומעט מדכא בצבע, אז אל תיסחפו איתו יותר מידי (head to toe).
נראה לי שהדמות משמאל מסכימה איתי..


אם בסבתות עסקינן , בוודאי יצא לכם לשמוע על "סבתא שיק" (Grandma Chic).



 
Grandma Chic




Grandma Style
Inspiration: Grandma 

 I allow myself to assume that if you'll look at your wardrobe the dominant color  will undoubtedly will be black.(relatively compared to other colors, that's for sure). All  fashion stores hold a fair number of black items, and we love it. It's beautiful, it's slimming, and I've never heard of someone that black is not flattering  him.We often  tend to associate black clothing to "funeral" wear, altough the connection is not really theret.
Blackversus almost all other colors, has no 'shades'; except matte black after many washings.Some people wear black all the time, while others never do. My grandmother R.I.P, was a completly fashion icon for me. She had nothing black in her wardrobe. It was totally out of bounds. She had always got upsted with me and my family when we wore something black. This led to a situation that when I knew I was going to meet her, I planned  in advance what to wear in order not to accidentally be caught in a black outfit.
BLACK represents all the things she did not - sad, boring, safe and death. Actually I can  write a series of books about my nana. She always looked so fine and polished and  she did it without an effort within seconds. Wherever she went - shopping at the supermarket,to see the  doctor, or a family dinner, she "rocked it" and looked like a trillion dollars. Throwing out the garbage would not occur without putting a lipstick on.After she passed away I took some jewelry and accessories she had (she wanted me to).I use them daily, and receive plenty of compliments, so THANKS Grandma.There is never too much; "Worst case scenario" is you'll look too good to handle. Oh,what a pity.

About black clothing- I don't ask you to dump it out of your closet, because I love it. Just try to get out of your comfort zone, and try new things and colors. Black will never go away, I promise you that, so don't be afraid to let it go just a bit.




29.10.2010

מתי זה יותר מידי?




לפני כמה שנים יצא לי להכיר באופן רנדומאלי לחלוטין סדרת ספרים שעד היום אני מכורה אליה; סדרת הספרים, שופוהוליק, אותם כתבה הסופרת הבריטית סופי קינסלה.השם בוודאי מוכר לכם מהסרט משנת 2009, 'וידויים של שופוהוליק'  (Confessions of a shopaholic.)

"וידויים של שופוהליק", הסרט, 2009

הספר הראשון (2000), אשר הסרט קרוי על שמו, מתאר את קורות חייה של רבקה בלומווד, עיתונאית פיננסית (האירוניה) צעירה מלונדון. גם היא כמו רבים מאיתנו נפלה בחקתה של ההתמכרות לקניות. בלומווד,אשר מחזיקה במספר לא מוגבל של כרטיסי אשראי, לא מתפרנסת ב"שש ספרות", אך עם זאת מרשה לעצמה לקנות מותגי על ללא הפסקה. (ראה ערך - התמכרות). מובן שבסופו של דבר כל הקניות הללו מתרכזות לחובות ענק, שאותם היא פותרת על ידי 'מכירת חצר' של עשרות/מאות פריטי לבוש מיותרים שיש לה. הספר מגולל שלל אירועים משעשעים למדי אותם היא עוברת בדרך לגמילה.יש לציין שעד הספר האחרון שיצא (Shopaholic and Baby) עדיין לא ניכר כי חל שינוי כלשהו בהתמכרות, אבל אני בעד, כי כך יוצאים עוד ועד ספרים. הסדרה כוללת כיום שישה ספרים, בהם היא 'קורעת' את ניו יורק, פוגשת את אחותה האבודה, מתחתנת, נכנסת להריון, ויולדת.










הספרים נראים ממבט ראשון על הביקורת הקצרצה שלי שטותיים ומיותרים לגמרי,אך ממש לא כך הדבר. בזכותם התחלתי לקרוא ספרים, ובעיקר באנגלית. אם בא לכם ספר קליל ,סאטירי ובאמת מצחיק, מומלץ בחום. אני רכשתי את כולם בארץ , אך ניתן להזמין אותם בזיל הזול דרך האינטרנט (אפשר להיכנס לאתר הראשי של הסופרת ומשם יש קישורים להזמנה).
קינסלה כתבה עוד מספר ספרים נוספים שלא קשורים לסדרת שופוהליק, גם כן מומלצים בחום. מניסיוני האישי, ספר זה לא הדבר הכי מפתה בעולם בעידן המודרני, אך ברגע שמתחילים לקרוא את הספרים שלה, אי אפשר להפסיק. כמו כן, זה משפר את האנגלית פלאים.


אני חייבת לציין שמאוד התרגשתי לפני שהסרט יצא, וכאשר סוף סוף צפיתי בו האכזבה הייתה לא קטנה. מלבד העובדה שפרטים רבים מהספר עוותו/הושמטו/ייופו, הסטיילינג בסרט - מאכזב לגמרי.





ואני שואלת.... WTF?


כמה דוגמאות לסטים שנראה לי היו עובדים יותר טוב. שמרתי על הצבעוניות כפי שניתן לראות, אך בגדר הנסבל.
Shopaholic style
Shopaholic 2
Too much?




אני חייבת לציין שהיה ממש כיף ליצור את הסטים האלו! הלוואי, והיה לי האומץ (והממון) בשביל לרכוש אותם :)
יום נעים,
הילה. 




When is it too much? 


A few years ago I got to know completely randomly a series of books which now I'm addicted to- Shopaholic, which wrote the British author Sophie Kinsella. The name must be familiar to you from the film  "Confessions of a Shopaholic" which was released in 2009.
The first book (2000),"Confessions of a Shopaholic", (like the movie), describes the life of Rebecca Blomuod, a young financial journalist (the irony) from London. Blomwood, who holds an unlimited number of credit cards and doesn't hold a great income, allows herselves to buy without interruption. (AKA- addiction). Of course, eventually all the shopping is causes a huge debt, which is solved by a 'yard sale' of   hundreds of unnecessary items of clothing she had. The book tells a variety of entertaining events rather it is moving in rehab. It should be noted that the last book recently came out (Shopaholic and Baby)buy Becky is still a Shopaholic. But I'm all for that because that means more books. The series currently includes six books; First she confesses, than she goes to NY, meet her long lost sister, get marry, get pregnant and have a child.
The books seem at first sighttotally frivolous and unnecessary, but it doesn't actually.
If you feel like an easy, funny and really satirical book, it is strongly recommended. I purchased them all in Israel, but you can order them over the Internet (you can enter the author's main site has links to order from there.) http://www.sophiekinsella.co.uk/(Kinsella wrote several other books not related to the series of Shopaholic,and they are also strongly recommended.)
I must say I was very excited before the movie came out, and when at last I watched him  it was quite a disappointment. Besides the fact that many details from the book distorted / omitted / Aioapo, styling in the film - quite disappointing.

Above you can see pictures from the movie, and underneath it are some sets which i've created. I find them preety cool , and takes a lot of courage (and money) to actually wear them.
Hope you liked it.
Have a nice day,
Hila



27.10.2010

יוקרה, או יוקרע?

לואי ויטון.
גוצ'י.
שאנל.
דיור.
דולצ'ה & גאבנה.
ורסאצ'ה. 

And the list goes on.
רובינו 'תופסים' מהם, אך בודדים מאיתנו 'מחזיקים' בהם.

לאחרונה יצא לי לראות בטלוויזיה את הסרט "קוקו לפני שאנל". הסרט , שאורכו כשעתיים אם לא יותר, מתאר את קורות חייה הלא פשוטים של המעצבת קוקו שאנל. הסרט שבאופן ראשוני נשמע שטחי ו'וורוד', מתגלה כדרמה מרגשת , אמיתית, ועם סוף חצי שמח, ולא אמריקאי טיפוסי. (בכל זאת, לא מדובר בסיפור בדיוני).
מותגים.
בעצם, זה אפילו לא מותגים, זה הרבה מעבר.
מעצבים. מעצבי על.
כולנו מכירים את השמות הגדולים, אך השאלה היא האם אנחנו באמת יודעים משהו על המותג מעבר לתדמית, מעבר לסמל הסטאטוס שהוא מקרין. אני לא אשקר, אני אוהבת פריטי מעצבים.
בהתחשב בגילי הצעיר ובכך שמעולם לא ממש עבדתי, אני לא מאפשרת לעצמי להיכנע לטמטום הזה ולקנות בגדים/תיקים/נעליים באלפי שקלים...
ובכן, חוץ "ממעידה" אחת קלה, שנעשה בחודש אוגוסט האחרון (הייתה לי יומולדת!).
כבר כמה שנים שאני מריירת על תיק של גוצ'י. לכבוד היומולדת, הלכתי עם חברה לטיול רגלי בכיכר המדינה. עזבו את זה שהסתובבנו סביב עצמנו לפחות 5 פעמים עד שמצאנו את היציאה שמובילה לחניון בו היה הרכב , אבל היה מעניין, ושונה. נכנסנו כמעט לכל החנויות, זה כמו אומנות, מוזיאון. פחדתי לגעת בבגדים.מיותר לציין שהחנויות היו ריקות, והמוכרות המשעממות באמת האמינו שאנחנו הולכות לרכוש שם משהו.. אבל אז, הגיע הרגע לו חיכיתי. נכנסנו לחנות של גוצ'י. התמונת פרופיל שלי כאן? נלקחה שנייה אחרי שיצאנו מהחנות. קרנתי מאושר. מובן לי לגמרי השטחיות ,החומריות והטפשת שבדבר, אבל התחושה הייתה כל כך טובה. אני לא יודעת אם השם גוצ'י זימזם בראשי, והתדמית
"שתיווצר" לי הם אלו שגרמו לאופוריה, אך הבנתי כי אין, אני חייבת תיק כזה! בחלון הראווה ראיתי את תיק חלומותיי מזה הרבה שנים, אך מה, המחיר.... כואב. במחיר של התיק ניתן לרכוש אופנוע, אוטו ישן, טיול לשבוע באירופה, מקבוק , פלזמה, שכר דירה חודשי בדירת 4 חדרים בת"א, והרשימה נמשכת ונמשכת. אז עוד לא איבדתי את הכרתי עד כדי כך, בשביל לרכוש פריט אחד, תיק 'מסכן', שמחירו מורכב מארבע ספרות, שהראשונה מתחילה בחמש.

אז אמנם השפיות עוד הייתה קיימת אחרי הסיור בחנות, אך יחד איתה גם הדחף לקנות תיק כזה. החלטתי לנקוט בצעד חכם ואחראי , ולקנות תיק גוצ'י וינטג' בEBAY. המחיר עדיין לא היה בגדר הנורמלי, אך בכל זאת הוא עלה כמה אלפים פחות. מאז אני והוא בלתי נפרדים. וחוץ מללימודים, אני משתדלת לקחת אותו לכל מקום.
מה שכן, לפני חודש פלוס מינוס, הייתי בקניון רמת אביב (נראה לי שזו אותה פעם שציינתי כאן כבר, אני לא שם כל כך הרבה כמו שזה נראה). הלכתי עם התיק, והתביישתי. פתאום שמתי לב שלכל הנשים מסביבי יש תיקי מעצבים; "לואי", גוצ'י, פראדה ושות',והרגשתי חלחלה. מאז, אני לא הולכת עם התיק לקניון הזה.

אנחנו באמת חושבים שפריטי המעצבים הם כל כך יפים? אתם (אתן) באמת ובתמים מאמינים/מאמינות שהתיקים החומים עם קשקוש בצבע חרדל/זהב וואטאבר של לואי וויטון יפים? אני לא.
אני מודעת שהפוסט הזה מעט דוחה ,אך הוא נדרש. אני חושבת שהפתטיות שלנו שוברת שיאים, ואין שום סיבה לשלם למשל על תיק משומש של שאנל 3000$.( לא, אין פה שני אפסים מיותרים, אפילו לא אחד.).
אז אני פונה אליכם , ובעיקר אל עצמי, להפסיק עם האהבה העיוורת הזו למותגי העל.
בסופו של דבר מתגלה שגם הם, מיוצרים בסין.







אה, ואני בטוחה שאתם סקרנים. אז הנה התיק המדובר שלי.


ISN'T IT LOVELY


אני וה-תיק.


וכרגיל, ליקטתי עבורכם מספר דוגמאות להמחשה, תהנו , ותחשבו פעמיים לפני שאתם מבצעים רכישה.



D. Bags
מחירון:
GUCCI (הראשון מימין) - 1100$
D&G- באמצע, הדפס שחור לבן, 1700$
HERMES - יקר מידי
LV - ימני תחתון, 1030$
BURBERRY - 1400$
CHANEL- משומש, 1500$


יום נפלא.




26.10.2010

KITSCH IS FUN

מאז ומתמיד לא האמינו לי שאני ב"גילי". כלומר, שהייתי בת 16, חשבו שאני בת 12, כיום שאני בת 22, חושבים שאני בת 18. אני לא יודעת אם לקחת את זה כמחמאה או לא. בעוד 20 שנה אני אשמח שיחשבו שאני בת 20. אבל היום אני בגיל מגניב, צעיר ועם זאת מבוגר דיו בשביל שיקחו אותי ברצינות, לכן קצת מכעיס אותי שאני לא נראית בגילי. אני רואה ברחוב ילדות בנות 14 שנראות הרבה יותר גדולות ממני. על חלקן זה נראה טבעי יותר, על חלקן פחות, ועל חלקן זה זוועה. הייתי השבוע בקניון רמת אביב בחנות Bershka, (רשת בת של זארה – שפונה בעיקר לנערות צעירות ) ,והבחנתי שם בשתי נערות שנראו בנות 14 לכל היותר, מודדות נעלי עקב שגדולות עליהן ב3 מידות ועושות פוזות ליד המראה. כשאני הייתי בגיל הזה לא יכולתי להעלות על דעתי בכלל לנעול עקבים. היום אני מכריחה את עצמי לקנות ובאמת לנעול אותן, וזה עדיין סוג של משימה בלתי אפשרית שתמיד נגמרת בפציעה כלשהי.
בשל הסוגייה שהעלתי, אני נמצאת פעמים רבות בדילמה של 'מה ללבוש'. אני מתה על קשקושים, פפיונים, לבבות, הדפסים, דובים , קופים וכו' וכו'. במשך שנים הייתי לובשת ג'ינס וטי שרט , זה כל מה שהיה לי בארון. בשנתיים האחרונות החלטתי לנקוט בצעד דרמטי ולהפסיק ולקנות חולצות טריקו, עד כמה מגניבות שהן לא יהיו. פעמים רבות אני בוהה בארון ומייחלת לאיזה טי שרט ארוכה נוחה ומגניבה שתיפול עליי מהשמיים, אך אני לא נכנעת להתמכרות 'ההורסנית' ומחפשת בגד אחר. אם תסתכלו לי בארון, ניתן לראות בו מספר דפוסים חוזרים; נקודות ופפיונים, ביג טיים! משום מה, שני אלו מרגישים לי באמצע, מעט ילדותי, אך פרופורציונאלי. כשאני הולכת לשווקים כדוגמת הטי מרקט, או שוק הפלסטיק, אני בוהה בתכשיטים המקושקשים ; שרשראות של סוסי פוני, קאפקייקס וכמובן פפיונים. אבל אז אני עוצרת, ואומרת לעצמי; "הילה, לא. כן, זה מהמם , אבל את לא רוצה שיסתכלו עלייך ויחשבו שאת בת 12!". ובזה זה נגמר.
ואני תוהה, מה האיזון הנכון; האם התכשיטים הללו, הטי- שירטס, והתיקים של הלו – קיטי למשל, אכן מתאימים רק לנערות מתבגרות, וזמני עבר? THAT SUCKS.

Tees
שלושת החולצות למעלה הן בגדר 'איסור' מבחינתי. על אף שהן סופר מגניבות, עברתי את הגיל :(
לעומת זאת, החולצות למטה, הן סבבה לגמרי ובאיזון המושלם .(יש תורה שלמה לטי-שרטס, זה לא צחוק...:)

so nice
גם כאן מדובר באקססוריז שהם אמנם עם הדפסים מעט ילדותיים וצבעוניים, אך עם זאת מאופקים ומתאימים לכל גיל. (ולי במיוחד)

CupcakesFun
ולקינוח - קאפקייקס !!!
מה בתפריט ? כובע, צעיף וכפפות קאפקייקס - סט מושלם לחורף
נעלי בובה - לא הכי התלהבתי

פיג'מה שאני הרכבתי (החולצה לא בהכרח יועדה להיות פיג'מה. סליחה מראש למעצב).


גם את הקולאז'ים האלו עשיתי באתר Polyvore.com כמובן. מוזמנים ללחוץ על התמונה וזה יפנה אתכם ישירות לפירוט על הפריטים, ומהיכן ניתן לרכוש אותם. תתחדשו :)

המשפט 'כל דבר לא מזיק כשהוא במידה' מתאים גם במקרה הזה. תעשו מה שבראש שלכם ואם ראיתם פריט מגניב שממש הדליק אתכם? לכו על זה! אתם צעירים ויפים , וגם אנשים מבוגרים שמתלבשים ככה זה נראה לי עוד יותר מגניב. 
Kitsch Is Forever.
הילה.



If there are any worldwide readers here who want me to translate this post, i would love to, just let me know :)


25.10.2010

It's raining, Man

החורף מנסה להגיע פחות או יותר ויחד איתו החשק העז שלי לרכוש פריטים חדשים ומהנים לכבודו. אני אוהבת חורף. גשם. אפור. קר. כשירד הגשם הראשון השנה הייתי סגורה בתוך קניון רמת אביב, אבל שמעתי את הרעמים ואת הגשם מכה בחוזקה בגג השקוף של הקניון. הייתי בהיי. לא עניינו אותי הבגדים, למרות שזה קצת עשה חשק לקנות מלא מלא סוודרים ומעילים מגניבים.
הרבה אנשים שונאים את החורף;  אני שונאת את הקיץ ואת כל הנגררות שלו - שמש, ים, חום, בגדי קיץ. איכס. שלא נדבר על בגד ים, צריך פוסט שלם בשביל שאשפוך את האיבה שלי כלפיו.

מה שכן, אני שונאת עונות מעבר כי אני אף פעם לא יודעת איך להתלבש. שרוול קצר? יהיה לי קר. ארוך? אני אמות מחום. שרוול קצר וקרדיגן בתיק? זה סתם להיסחב ברור שלא יהיה בו שימוש בסופו של דבר.
זה החסרון של ישראל. החורף פה בלתי מורגש, והקיץ זוועתי ובלתי נגמר.

אדינבורו, סקוטלנד ספטמבר 2009. ככה אני אוהבת.


דאבלין, אירלנד. ספטמבר 2009.


יש צורך בהסבר? ספטמבר 2009.
הכנרת, ישראל. אוקטובר 2009.
אני לא חושבת שהאובך נובע מהמצלמה.


ולנושא אחר.
מכירים את האתר http://www.polyvore.com/?
מדובר באתר מגניב ושיקי לגמרי. הוא מכיל מאגר מטורף של פריטים - הלבשה, הנעלה, אביזרים, תכשיטים וכו' וכו' של מלא מעצבים/מותגים מכל העולם. מדובר בסוג של רשת חברתית בה ניתן להרכיב סטים של לבוש,  לרכוש אותם, (קצת בעייתי אם אתה מתגורר בישראל, נושא כואב, אכתוב עליו בוודאי בהמשך) ולשתף אותם ולקבל תגובות של גולשים אחרים.התאהבתי באתר מהשנייה הראשונה שהכרתי אותו.אני אעשה בו שימוש רב, ומידי כמה זמן אפרסם כאן את הסטים שאני מרכיבה, ואת רשימת חלומותיי, שמי יתן ויום יבוא ואסתכל עליהם לא רק במימד הווירטואלי.

כעת באווירה חורפית (ווירטואלית ובדיונית למדי) זו , כמה פריטים שלא הייתי מתנגדת לשים את ידי עליהם.
prints sweater
הדפסים, הדפסים, הדפסים. כיף כיף כיף.
Prints , prints prints. Fun fun fun.

Yay umbrellas
הראה לי איזה מטרייה יש לך אומר לך מי אתה! לא לזלזל.
Show me your umbrealla , I'll show you who you are
Some boots
מגפיים הם אמנם לא 'מיי קאפ אוף טי' אבל הצלחתי ללקט כמה זוגות שהם בגדר 'נסבל'
Boots. Not my cup of tea, but i've found some which are alright

המשך שבוע נהדר ומלא כיף.


Winter's trying to get here more or less along with my strong desire to acquire new and fun items for winter. I love winter. Rain. Gray. Cold. During the first rain this year I was closed in Ramat Aviv Mall, but I heard the thunder and rain hit hard translucent roof of the mall. I was so excited. The clothes did not interest me any more, although it did  feel like buying some nice sweaters and coats.A lot of people hate the winter; I hate summer  - sun, sea, heat, tiny clothes. Ugh. Not to mention bathing suit. It should have a whole post where I'll pour my grudge against him.
Israel is cool and everything but the weather here is so not cool.

Have you heard of the site http://www.polyvore.com/?This is  a totally chic & cool site. It contains pleny of items such as- clothing, footwear, accessories, jewelry etc etc of designers / brands from around the world. This is a kind of a social network where you can assemble sets of clothing, purchase them, and share them and get comments from other users. I fell in love on the first second I entered it. I will publish here wishlists of my dreams, and may one day I will look at them not only on the virtual dimension. Amen.
Now winter atmosphere (rather fictional virtual) that, some items that I would not mind putting my hand on them.







23.10.2010

ישראל - מעצמה אופנתית. האמנם?


כפי שציינתי בפוסט הקודם, אני מתגוררת במדינה קטנה בשם ישראל.
בעבר, חשבתי שישראל מבודדת אופנתית לגמרי משאר מדינות העולם. אני עוד זוכרת שהייתי בת 12, כאשר הייתי נוסעת לאירופה, כמו לכולנו, H&M  היתה חתיכת אטרקציה. 'וואוו, כל כך הרבה בגדים יפים, וכל כך בזול'! חשבתי לעצמי.
מהר מאוד, השמועה והרשת התפשטה לכל העולם, בין השאר לישראל. רגשותיי היו מעורבים. מצד אחד, זה מכניס אווירה מעט חו"לית ארצה, אך מצד שני, הגלובליזציה הזו קצת מוגזמת בעייני. מובן שלא נוסעים לחו"ל כשהתכלית היא קניות, אך זה חלק די משמעותי לחובבי האופנה שבינינו.
כיום, אין שום ייחוד. כולם מתלבשים אותו הדבר, ואני מוצאת את עצמי 'מטילה ווטו' על רשתות כדוגמת זארה (שגם בארץ זה סוג של מחוץ לתחום), מנגו, וטופ שופ. (בעצם, לטופ שופ יש מעמד מיוחד. בין השאר כי כאן מתמחרים את כל הפריטים ב50% יותר ממה שהם אמורים להימכר).

במאי האחרון, הייתי בכרתים עם שלוש חברות.עזבו את זה שנסענו לא בעונה, כאשר הגיל הממוצע שם היה 50, ומספר התיירים ברחובות לא עלה על 20 במקרה הטוב, הקניות היחידות שערכתי שם היו בסופר.
שלא תבינו לא נכון, נהניתי מאוד, אני הכי נהנית מקניות בסופר בחו"ל. אבל מה שאני מנסה להגיד כאן, זה שאחרי שהייתי ביוון, וראיתי את הזוועות שהולכות שם, בעצם, לא הולך שם כלום, למדתי להעריך את ישראל. כן, ישראל הקטנה והדי יפה שלנו, מסתבר שהיא מעצמת אופנה לא קטנה. בשנים האחרונות עברנו שדרוג מטורף מרשתות כמו פוקס וקסטרו, לחנויות מגניבות לגמרי כמו FCUK וTOPSHOP.

אז מה שאני רוצה לומר, זה שאמנם אנחנו נמצאים במרחק של מספר שעות טיסה ממערב אירופה הכה מגניבה והקרה, אך בתחום האופנה - אנחנו מאוד מאוד קרובים לשם.
כן ירבו.



וכדי להכניס קצת צבע, תמונות מכריתים









 Israel, Très chic.

As I mentioned in the previous post, I live in a small country called Israel. In the past, I thought that Israel is completely 'fashion isolated' from other countries.
When I was 12 years old, I used to travel a lot to Europe.Like most of us, H & M was quite an attraction for me. 'Wow, so many nice clothes, and so cheap! I thought to myself. Soon, the word and the company spread worldwide , including in Israel.
My feelings were mixed; On the one hand, it does feel a bit like how it feels abroad , but on the other hand, this globalization is a bit excessive in the eyes. Of course shopping is not the main puropse of traveling abroad, but it's pretty substantial part of the fashion lovers among us. Today, there is no distinction. We all preety much dress the same, and I find myself  'vetoed' brands such as Zara (I don't like to shop in Zara Israel as well), Mango and TOPSHOP (Actually, TOPSHOP has a special status. J'adore. :)
Last May, I was in Crete, Greece with three of my friends. Besides the face that it wasn't the season , the average age there was 50,  the number of tourists in the streets was  no more than 20 at best, the only purchases I made there were in the supermarket.Don't get me wrong. I really enjoyed the trip, and I absolutely love shopping at  supermarkets abroad.
What I'm trying to say here is that after I was in Greece, and saw the "horrors" there  (shopping horrors, yes?) I learned to appreciate Israel.
Israel, turns to be quite fashionable. 
So what I want to say is. that although we are within a few hours flight from Western Europe, in fashion - we're very, very close. 
  


(you can see above some pictures from Crete)